<h1>מרדכי הלכ' נדה סימן תשמ"ד</h1>
<h2>דף סו.</h2>
ת"ר [שבת ס"ד ע"ב] והדוה בנדתה זקנים הראשונים אמרו כו', בנדתה היו דורשין כמשמעו בדבר המנדה ומרחיק מבעלה, שלא תכחול עיניה ולא תפרכס [ולא תעבור] סרק על פניה, תהא בנדתה, בטומאתה, עד שתבא במים לטבול. ואע"ג דעברו ז' שלה ופסיק מעיינה. ומכאן למדנו טבילה לנדה מן התורה. ורב יהודאי גאון מוכח מק"ו ממגעה דכתיב [ויקרא ט"ו] והנוגע במשכבה יטמא ורחץ במים. ור"ת פירש מדכתיב גבי כלי מדין [במדבר ל"א] אך במי נדה יתחטא, ודרשינן שלהי ע"ז [ע"ה ע"ב] מים שהנדה טובלת בהם.
